לפני כמה חודשים הפכנו הורים לכלב. אחרי שנים של התבצרות חסרת פשרות בעמדה סרבנית , הכניעונו ילדינו בנזיד של הבטחות "הטיפול- עלינו". לצערנו , ההבנות בענין נסגרו בתקיעת כף ולא בנוכחות עו"ד , כפי שראוי היה שהבטחות הרות גורל שכאלה תעשינה.
עד שלא הגענו לחוות הלברדורים במושב סגולה , עוד היינו בטוחים שאנחנו נוסעים לטיול של שבת בדרום הקרוב. לא התכוונו להרחיב את המשפחה, לא התכוונו להגרר לגחמותיו של יצור בן חודשיים, לא התכוונו להרים את הספרים למדפים העליונים מפחד מלתעותיו, לא התכוונו להופיע ברשימות הדיוור של הוטרינר השכונתי, לא התכוונו להתאהב. אבל איכשהו זו היתה אהבה ממבט ראשון . דון מקמל, שק האוכל שלו, מיטתו וצעצועיו הגיעו בשביל להשאר. ובאהבה כמו באהבה , אתה נוטה להניח בצד את הפגמים שאתה מוצא בצד השני: זה שהוא מתעורר מוקדם מידי, זה שהוא אוכל ברעש , זה שכשהוא שותה כל הסביבה ברדיוס של מטר הופכת לברכה , ואחר כך הוא עוד דורך בה ברגליו (ויש לו 4 כאלה ברוך השם) ומותיר סימנים על האריחים שזה עתה הודחו. ובנוסף לכל אלה הוא קופץ על האורחים, רודף אחרי ציפורים בפארק , עושה לי בושות כשהוא לא הולך לצידי בנועם כמו כל הכלבים האחרים.
כעבור חודשיים, כשעור ידי כבר נשחק מהדחת הרצפות, כשנלעסו כל עציצי המרפסת, שנגרסו בשיניו שני פרקים של ספר חדש שכתבתי , כשהשכנים הסתכלו על הגור הלא מחונך בעין קשה וריכלו על אזלת ידם של הוריו , החלטנו לעשות מעשה! הרמנו טלפון ליואב גורן כדי שיושיענו. יואב המכונה "יוהב" הוא מאלף כלבים מקצועי מהסוג המרגיע . אולי כי הוא כבר ראה הכל , אולי כי כבר אילף מספיק כלבים ומספיק הורים של כלבים ויודע שהכל מתחיל בחינוך. כמה ימים אחר כך, בא יואב לקחת את דון לעבור סדנאות בפנסיון לכלבים . אנחנו נסענו לנוח בצימר בצפון. ודון, בין מנוחה למנוחה בפנסיון למד להיות מנומס. כמו הורים שהילד שלהם נוסע לטיול בתאילנד אחרי הצבא , גם אנחנו קיבלנו מסרונים ותמונות בנייד וראינו שהוא מרגיש טוב, נראה טוב, מגלה עולם ולומד על החיים. כעבור שלושה שבועות חזר. דון מקמל חזר הביתה רגוע יותר, בוגר יותר, מחונך הרבה יותר. אנחנו בטוחים שראינו אותו מחייך.
מסקנה: אהבה לכלב לא תמיד מספיקה כדי להנות מן הגידול, לפעמים צריך להוסיף לה כמה שיעורים אצל קאוצ´ר טוב . יואב הוא בהחלט קאוצ´ר כזה. (יואב גורן- 0547772919)
